פסק-דין בתיק ת"א 5149/03

1.       התובע, יליד 1949, נפגע ביום 20/2/1998 במהלך לימודיו בקורס הכשרה מקצועי לריתוך מטעם האגף להכשרה ולפיתוח כוח אדם במשרד העבודה והרווחה. התאונה ארעה בעת שהתובע הזיז ביחד עם מדריך הקורס את דלת הברזל של הסדנה שבה התקיים הקורס, ולפתע התנתק חלק מקורת הברזל, ששימשה מגן למסילת ההזזה של הדלת, ופגע בראשו (להלן: " התאונה"). זהו הרקע להגשת התביעה, שבה נטען כי הנתבעת, כאחראית על המקום שבו אירעה התאונה ועל ביטחונם של החניכים בקורס, נושאת באחריות לתאונה. לכתב התביעה צורפו חוות דעת של ד"ר ורטמן, מומחה בתחום הנוירולוגיה ההתנהגותית, ושל פרופסור גינת, מומחה בתחום הפסיכיאטריה. כל אחד מהמומחים קבע כי לתובע נגרמה נכות צמיתה בשיעור של 100% עקב התאונה.

2.       הנתבעת לא הכחישה את אירוע התאונה, אך טענה כי מדובר בתאונה קלה שלא הותירה חותם של ממש על התובע. הנתבעת הגישה חוות דעת של פרופ' רביי, מומחה בתחום הנוירולוגיה, חוות דעת של ד"ר דורסט וד"ר טייטלבאום, מומחים בתחום הפסיכיאטריה, וחוות דעת של ד"ר זלוטוגורסקי, מומחה בתחום הנוירופסיכולוגיה, אשר שימש כמומחה עזר. פרופ' רביי קבע כי התובע סובל מנכות בשיעור 5% בגין כאבי ראש פוסט-טראומטיים. ד"ר דורסט וד"ר טייטלבאום קבעו, כי התובע מתחזה באשר לתפקודיו הקוגניטיביים, וכי למעשה אינו סובל מנכות נפשית כלשהי בגין התאונה.

3.       נוכח הפער שבין חוות הדעת הרפואיות מטעם הצדדים החלטתי למנות מומחים מטעם בית-המשפט. במסגרת זו מונו פרופ' ארגוב, מומחה בתחום הנוירולוגיה, ופרופ' שפירא, מומחה בתחום הפסיכיאטריה. על פי חוות הדעת של פרופ' ארגוב, לתובע לא נותרה נכות נוירולוגית הקשורה לתאונה. על פי חוות הדעת של פרופ' שפירא, אשר נעזר בפסיכולוג בן פורת לביצוע מבחני עזר פסיכולוגיים, לא ניתן לקבוע כי עקב התאונה נותרה לתובע נכות פסיכיאטרית, וזאת בשל ההגזמה הרבה בתלונותיו של התובע ולאור העדר ממצאים אובייקטיביים התומכים בתלונותיו. לצדדים ניתנה אפשרות להגיש חוות דעת משלימות של המומחים מטעמם, תוך שהוסכם כי רק המומחים מטעם בית-המשפט יחקרו בחקירה נגדית. כל אחד ממומחי הצדדים שב וחזר על עמדתו גם בחוות הדעת המשלימה.

4.       ב"כ התובע התנגדו לקבלת חוות הדעת המשלימות מטעם מומחי הנתבעת, מהטעם שאלו הוגשו באיחור ומבלי שצורפה להן בקשה להארכת מועד. לטענת ב"כ התובע, הגשת חוות הדעת המשלימות מטעם הנתבעת אך ימים ספורים קודם לחקירתם של המומחים מטעם בית המשפט, לא הותירה בידיהם זמן מספיק ללמדן ולהיערך במידת הצורך לחקירה הנגדית. ב"כ הנתבעת עתרה בעל פה להאריך בדיעבד את המועד להגשת חוות הדעת המשלימות, והסבירה כי ד"ר דורסט יצאה מחוץ לארץ, ועל כן לא ניתן היה לקבל את חוות דעתה המשלימה במועד. ב"כ הנתבעת הוסיפה, כי חוות הדעת המשלימות למעשה אינן מוסיפות דבר על חוות הדעת שכבר הוגשו ועל חקירות המומחים מטעם בית המשפט, וגם מסיבה זו אין הצדקה להתנגד להגשתן באיחור.

לאחר ששקלתי את טענות ב"כ הצדדים הגעתי למסקנה, כי אין להיעתר לבקשתה של ב"כ הנתבעת להארכת המועד. המועדים להגשת חוות הדעת המשלימות נקבעו בהסכמה, תוך שב"כ הצדדים שיירו לעצמם פרק זמן מספיק לבחינתן ולהתייעצות עם המומחים מטעמם, וזאת קודם למועד שנקבע לחקירת המומחים מטעם בית המשפט. אם סברה ב"כ הנתבעת שקיימת מניעה לעמוד במועדים שהוסכם עליהם, היה עליה לפנות לבית המשפט מבעוד מועד בבקשה מתאימה. ב"כ הנתבעת לא עשתה כן מסיבות השמורות עמה, ואין טעם ראוי להעמיס על כתפיהם של ב"כ התובע את תוצאות מחדלה. אני קובע, אפוא, כי חוות הדעת המשלימות שהוגשו מטעם הנתבעת לא תקובלנה כראיה. במאמר מוסגר אוסיף כי נראה שלקביעתי זו אין נפקות מעשית, שכן הנתבעת כלל אינה מסתמכת בסיכומיה על האמור בחוות הדעת המשלימות מטעמה.

התאונה והאחריות לה

5.       אין מחלוקת של ממש אודות אירוע התאונה ואחריות הנתבעת לתוצאותיה. התובע הצהיר, שכאשר הזיז את דלת הברזל קיבל מכה חזקה בראשו ממשהו גדול וכבד מאוד (סעיף 4 לתצהיר התובע). מדריך הקורס מר יעקב ברזילי, אשר העיד מטעם הנתבעת, הוסיף וסיפר כדלקמן:

משכנו ביחד את הדלת לעבר הכנף השנייה, שהיא סטטית וסגורה, ועוד בטרם סגירתה המלאה של הדלת וחיבורה לחלק השני הסטטי, מגן הגלגלים שנמצא מעל הדלת ניתק ממקומו בצד אחד, מסיבה לא ידועה, ופגע בראשו של מירב. יצוין כי המגן נשאר תלוי ועומד במקומו, למעט הקצה הימני שלו, שפגע בראשו של מירב.

...

כאמור, קצה המגן הוא שפגע בראשו של מירב, המגן נשאר תלוי למעלה ולא נפל. המגן מורכב מ-3 חלקים וקצה אחד ניתק במועד הארוע מסיבה שאינה ידועה.

(סעיפים 6-7 לתצהירו של מר ברזילי)

וראו גם עמ' 72-69 לחקירתו של מר ברזילי, וכן תמונה א/1 בנ/3.

6.       בסיכומיה (בסעיף 2.ד) אישרה הנתבעת, כי אין לייחס לתובע אחריות כלשהי בקשר לתאונה. אשר לאחריותה של הנתבעת, הרי אין קושי לקבוע, כי כמי שערכה בחצריה את הקורס שבו השתתף התובע, הייתה הנתבעת אחראית הן על המקרקעין שבהם התקיים הקורס, והן על בטיחותם של תלמידיה. והנה מעדותו של מר ברזילי עלה, כי מדובר בדלת כבדה, אשר מר ברזילי נהג להזיזה בסיוע של אדם נוסף. בזו הפעם התבקש התובע לסייע למר ברזילי (עמ' 75, ש' 17-20; עמ' 87, ש' 9-15). מר ברזילי אישר כי אם קורת הברזל הייתה מרותכת לכל רוחבה, אזי הייתה התאונה נמנעת (עמ' 78, ש' 13-19). לאחר אירוע התאונה הרחיק מר ברזילי מהמקום את המגן שנפל (עמ' 76, ש' 21; עמ' 78, ש' 10), ודאג לריתוכם של מגני הדלתות האחרות (עמ' 78, ש' 13), וכל זאת משום שראה "שיש פה משהו חריג, לא בסדר" (עמ' 78, ש' 13). רואים אנו, כי הנתבעת הפרה את חובתה לדאוג לתקינותה של הדלת ולתחזוקה הולמת שלה, וממילא שבתוך כך הפרה את חובתה לדאוג לבטיחותם של תלמידיה ושל השוהים בחצריה. לאור המפורט יש לקבוע, כי הנתבעת התרשלה ונושאת באחריות לפצות את התובע בגין נזקי התאונה.

מצבו הרפואי של התובע

7.       לאחר התאונה הובהל התובע לבית חולים וולפסון, טופל שם ושוחרר. בשאלה האם בעקבות התאונה איבד את הכרתו אם לאו נעסוק להלן. התובע המשיך לחוש ברע, ועל כן נלקח כעבור יומיים שוב לחדר המיון בבית חולים וולפסון, טופל שם ושוחרר. מאז המשיך התובע לקבל טיפול רפואי שכלל, בין היתר, מעקב נוירולוגי ופסיכיאטרי. בהמשך אושפז התובע במחלקה הנוירולוגית של בית חולים וולפסון למשך יומיים ובמרכז לבריאות הנפש אברבנאל למשך חצי שנה. מאז מקבל התובע טיפול קבוע בבית החולים וטיפול תרופתי.

8.       לטענתו של התובע, מאז התאונה הוא אינו מתפקד בכל תחומי החיים, אינו מסוגל לעבוד, ונזקק להשגחה ולטיפול מצד בני המשפחה. וכך העיד התובע בתצהירו:

מאז התאונה אני מרגיש רע מאוד. הראש שלי כואב כל הזמן ואני מרגיש ששורף לי בחזה, בעיניים ובכל הגוף ושאני רועד מבפנים. אני לא זוכר דברים ואני בכלל לא יכול לעשות את מה שעשיתי לפני התאונה. אני חייב לעשן כל הזמן סיגריות כי זה מרגיע אותי, ומעצבן אותי מאוד כשלא נותנים לי לעשן. קשה לי לישון בלילה ויש לי חלומות רעים. יש אנשים שמקללים אותי ואני פוחד שיאשפזו אותי בבית חולים. אני פוחד מאנשים ולא רוצה לדבר אתם.

ביום אני רץ במדרגות של הבניין וזה עוזר קצת לכאבי הראש ואז אני מצליח לישון מעט. כולם כועסים עלי כי אני מזיע ועושה ריח בחדר המדרגות. יש שכן שכל הזמן מקלל אותי ורוצה לתת לי מכות בגלל זה ולאשפז אותי וזה מאוד מפחיד אותי. אני מאוד מתרגז כשלא נותנים לי לרוץ במדרגות כי זה הדבר היחיד שעוזר לי ולכאבי הראש החזקים שכל הזמן מפריעים לי. אני רק רוצה שיניחו לי לבד ולא מתחשק לי לדבר עם אף אחד או לעשות שום דבר.

9.       גם גב' מרינה מוסייב, אשתו לשעבר של התובע, שעמה הוא מתגורר היום, סיפרה בעדותה, כי לאחר התאונה הדרדר מצבו הנפשי של התובע עד כדי חוסר תפקוד מוחלט.